ילדות טובות ומכשפות סגולות

ועל מה שקורה כשאלו ואלו נפגשות במעבה היער
וסיליסה היפה, סיפור עם סלווי, אפשר לקרוא ב"רצות עם הזאבים" ק.פ.אסטס, מודן,1997

יי

ילדות טובות, באגדות, הולכות אל היער האפל כדי לפגוש שם בזאב או במכשפה. הפגישה ביער מביאה את התמימות אל סופה. גם וסיליסה היפה והטובה הלכה אל היער להביא ממנו אש במצוות אמה החורגת. בכיס סינרה נשאה בובה שנתנה לה אמה האמיתית על ערש הדווי לפני שמתה.  כל הדרך אל מעבה היער מיששה  וסיליסה את הבובה שבכיס וזו הראתה לה את דרכה.   היד שוסיליסה שולחת אל הבובה שבכיס היא היד ששולחת וסיליסה אל האינסטינקטים הפנימיים שלה ואל מורשת אמה. אלה אמורים להוליך אותה נכון במעבה היער, להראות לה את הדרך ולסייע לה להביא איתה חזרה את האש. האש שתביא עימה וסיליסה בשובה מן היער היא האור אותו הלכה לחפש במצוות אמה החורגת ואחיותיה החורגות. אחיות חורגות חיות בתוכנו. הן החלקים המסוכסכים בתוככי וסיליסה שהצעקות והחיכוכים בינן לבין הילדה הטובה הפנימית מיצרים מתח בלתי נסבל המשגר אותה אל היער. 

ילדות טובות זקוקות להרבה מאוד אומץ כדי לצאת אל היער. למי שהיא אמיצה היער צופן בחובו סיכוי. לסיכוי הזאת קוראים "בבא-יאגא". בבא יאגא היא מכשפה זקנה, איומה, בלה ומתועבת, "אשר טסה בלילה במרכבתה  העשויה עלי ומכתש, ומטשטשת את עקבותיה אחריה במטאטא. היא מתגוררת בלב היער בבקתה קטנטנה העומדת על כרעי תרנגולת, שבה קבועה דלת הנותרת נעלמת מן העין עד אשר נהגה לחש הכשפים. ביתה זעיר עד כדי כך שגופה ממלא את כולו. גדר גינתה עשויה עצמות אדם וגולגלות. היא כחושה, ידיה ורגליה גרומות, והיא נראית כשלד בעל שיניים חדות. מסופר כי היא נוהגת לחטוף (וככל הנראה גם לטרוף) ילדים רכים" (ויקיפדיה)

 מה שהופך את הבבא יאגא לסיכוי עבור וסיליסה היא העובדה שחרף הדימוי הגרוע שיש למכשפה הזקנה, יש לה נטיה לחנוך ילדות טובות. היא מכניסה אותן לביתה ומעבידה אותן בפרך. תוך כדי עבודת פרך ושהייה במחיצת המכשפה, הן לומדות משהו שאפשר ללמוד רק מפי מכשפות מושמצות. המשהו הזה מחזיר אותן חזרה אל שולי היער פחות מושלמות בעיני אחרים אבל שלמות עם עצמן. איך שהן מגיעות לשולי היער, מוארות מכוח השהיה עם המכשפה, יוצא מהן האור ושורף את האחיות החורגות הפנימיות המסכסכות של נפשן פנימה והן יודעות לחיות את עצמן עד עצם היום. 

ברור שהמכשפה לא סובלת ילדות טובות לאמהות טובות. כשוסיליסה היפה מגיעה אל הבית המשוגע של המכשפה, זה שרוקד על כרעי תרנגולת, היא נכנסת לתקופת חניכה מפרכת. היא מטאטאה מכבסת ומבשלת ובוררת פרג מחיטה. הבובה שבכיס, זו תבונת האימהות, עוזרת לה במלאכה אולם כשהיא מזכירה בפני המכשפה את ברכתה של אמא, המכשפה מתחלחלת – ממש ממש אין לה כוח לברכות של אמהות טובות. 

קלריסה פינקולה אסט, בספרה 'רצות עם הזאבים' אומרת על הרתיעה של הבבא יאגא מהברכה של האם: "היאגה אינה נרתעת מעובדת הברכה, אלא כועסת על שהברכה ניתנה מידי אם טובה מידי; האם החביבה, המתוקה, בבת עינה של הנפש. היאגה, הנאמנה לאופייה, לא תרצה להתקרב מדי, או לשהות זמן רב מידי בצד המנחם מדי, העניו מדי של הטבע הנשי. אף שהיאגה יכולה להפיח רוח חיים בעכבר בן יומו ברוך אין סופי, היא מעדיפה לא לשהות זמן רב מידי בקרבת מתיקות וחביבות. את המאפיין הזה היא משאירה לנפש האישית. במובן זה ניתן לומר עליה שהיא חכמה דיה להישאר בשטחה היא. ושטחה הוא תחתיות הנפש. נחלתה של האם הטובה מידי היא העולם העליון. ואף שהמתיקות יכולה להשתלב בפראי , הפראי אינו יכול להשתלב לאורך זמן במתיקות".  

אם נקרא נכון את מה שפינקולה רוצה להגיד נבין שיש סתירה בין המונח "ילדות טובות" לבין המונח "נשיות פראית". למה? למה ילדות טובות לא יכולות להיות נשים פראיות? כי ילדה טובה היא ילדה שמתנהגת יפה, עונה לציפיות, מקשיבה לצורכי הזולת מטפלת ומעניקה מזמנה ומעצמה לצרכי הסביבה, מרצה את הסובבים אותה ומונחית מבחוץ. ומה עם זאת הפראית – הפראית קשובה לעצמה פנימה, חיה את האינסטינקטים את הידיעה האינטואיטיבית שלה ומשם היא בוחרת, מהבטן. והרי לכן סתירה. איך תהיה הילדה הטובה נאמנה לתחושות הבטן שלה? איך תדע להקשיב להם, אם היא מונחית על ידי קולות מבחוץ?  

ילדות טובות ששוגרו אל היער יש להן משימה. הן יוצאות ללמוד את רחשי ליבן. בחיים המודרניים היער ברוב המקרים אינו יער ולא דובים. בחיים המודרניים היער הוא מסע אל מחוזות של חוסר ודאות, הליכה אחר רחשי הלב, אחרי קולות פנימיים עמומים וכמעט לא מורגשים המגיעים מבפנים, ולעיתים מצליחים להישמע גם מבעד לציווים החיצוניים שלהם ילדות טובות כל-כך מורגלות להקשיב.  

המכשפה הזקנה במעבה היער היא אישה שחיה את חייה האינסטינקטואליים והיא קשובה ועצמה ולטבעה הפראי ולא לציווים חברתיים. אישה כזו מפחידה כל כך את התרבות האנושית עד שזו הפכה אותה למכשפה איומה ומכוערת. אם ילדות רבות ילכו ליער ללמוד להקשיב לתחושות הבטן שלהן ולפעול על פיהן בעוצמה לאחר שובן מתהליך החניכה אצל המכשפה – ילכו וירבו הנשים שאינן מצייתות, נשים סרבניות, שלא ירצו לשחק את כללי המשחק של הפטריארכלי. סיבה חשובה מספיק כדי להפחיד אותן מיערות זאבים ומכשפות. 

לא נותר לי אלא לסכם.
אעזר במלותיה של ענבל פרלמוטר מכשפת המכשפות: 
 תן מילל בערפל, ערפד מקלל.
תריסר מכשפות סגולות
מרשרשות בחלונות ביתי.
באנה נשים בתולות
ותהזו איתי חלום אמיתי.

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה מיתוסים ואגדות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על ילדות טובות ומכשפות סגולות

  1. alla_alla הגיב:

    הו… יפה.

    באחד הסרטים המצוירים שנוצרו בתקופה הסובייטית (סביב 1980, אולימפיאדת מוסקבה ) בבא-יאגה הוצגה, בצורה סמויה, כמתנגדת לשלטון ("בבא יאגה מתנגדת",http://www.youtube.com/watch?v=Upe6TZwgYBo) ולכל המתיקות המזויפת של "שלום העמים" השקרי שיצגה האולימפיאדה. מיותר לציין שדווקא היא, הדמות השלילית והאנרכיסטית, גרמה להזדהות ולחיבה אצל הצופים.

    בעיקרון, התרבות הרוסית של טרום-נוצרות היא תרבות מטריארכלית. בבא-יאגה מסמלת את השליטה של היער (כשמבחינת תושב סיביר כל העולם הוא יער, בעצם), ואת הסדר החברתי הנכון שבו שולטת האישה המבוגרת והחכמה. יש בה שני יסודות – החכמה של שליטת היער וזקנה בעלת הניסיון שיודעת ומבינה, והרוע של כוהנת האלילים, אשר "אוכלת ילדים" (מניחים שמדובר בכך שהיא מעבירה את הנערים את טקס החניכה האלילי).

    הקשר החזק בינה לבין עולם המתים (ראשה דמוי גולגולת וכו') אף הוא אינו מקרי. האישה החכמה, הידעונית, חיה בשני העולמות, זה הגשמי וזה הרוחני, ויכולה להוביל את מי שעובר/ת תהליך חניכה בעולם הרוח, עולם הרוחות והמתים, בכדי להפוך לגיבור/ה.

    אגדה מפורסמת שגם היא מרתקת מבחינת תהליך החניכה שעוברת הגיבורה, היא אגדת "גוסי-לבדי" הלא הם "אווזי הבר" או "ברבורי הבר" http://en.wikipedia.org/wiki/The_Magic_Swan_Geese , העופות המיתיים שחוטפים את אחיה הקטן של הגיבורה הפוחזת והמפונקת, שהתרשלה בשמירה עליו, בכדי להביאו לבבא-יאגה לארוחה. הנערה יוצאת למרדף כדי להציל את אחיה, ובדרך מגלה שהחיים אינם פיקניק, אבל מגייסת אומץ, תבונה ואחריות, ולבסוף חוזרת עם אחיה הביתה לפני שההורים מגלים שהיא לא הייתה בייבי-סיטר אחראית במיוחד. התהליך מסמל את הפיכתה של ילדה לאישה-האם, האישה החזקה שמגנה על הגבר שלה ועל ילדיה – דמותה של אימא-רוסיה המגנה על עמה מאויבים. דמות האישה החזקה, העצומה, הדומיננטית, שעולה על גברים ביכולותיה (כולל אלה הפיזיות) חוזרת לעתים קרובות במיתולוגיה העממית ואף בספרות הרוסית הקלאסית, כפי שמתבטא, לדוגמא, בפואמה הקלאסית של ניקולאי נקרסוב "מות האיכר" (1840) שבה הוא מתאר דמות של אישה רוסיה כפרית שעוצרת בידיה סוס במרוצו ונכנסת ללא מורא לבית בוער.

    מחכה לפוסטים הבאים 🙂

  2. nahar הגיב:

    יפה מאוד מאוד!

    נמצאה עוד חובבת מיתוסים ואגדות.
    תודה על האינפורמציה ועל ההארות המעמיקות והידעניות.

    אנא אנא
    המשיכי לבקר
    (ראית שאני מחפשת כותבות אורחות?)

    אירית

  3. חגית רימון הגיב:

    מאמר נפלא. מקסים. ללקק את האצבעות. או את השפתיים.
    גם אני יכולה לספר מילה או שתיים על להיות "ילדה טובה". זה הדבר הכי משעמם והכי מתסכל בעולם.
    לטובת הנשים, את חייבת לפרסם את המאמר באתר עם תפוצת על.

  4. ALLA_ALLA הגיב:

    אירית,

    תודה לך.
    בנושא של כותבות אורחות, אשמח מאוד להשתלב כשיהיה לי קצת יותר פנאי…

  5. חגית הגיב:

    יקירתי,
    הנה טור מעניין שנראה לי שתאהבי לקרוא.
    נראה לי שהאישה מאחורי הטור שווה היכרות.
    מה דעתך? (איני מכירה אותה)

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=761796

  6. חני הגיב:

    סיימתי את הקריאה בחיוך ממזרי על פני.לפעמים אני מעודדת את בנותי ונכדותי להיות קצת "רעות". 😛 😳

  7. nahar הגיב:

    חני,

    נעים לפגוש אותך כאן!! 😆

    ובעיני מה שאת עושה עם בנותייך ונכדותייך, הוא מעשה פמיניסטי ראשון במעלה. האישי – אמרו כבר פמיניסטיות גדולות ממני- הוא הפוליטי. והמהפכות האמיתיות והגדולות מתרחשות בבית באמצעות חינוך ודוגמה אישית.

    להת'
    אירית

כתוב תגובה לחגית לבטל