ילדות טובות ומכשפות סגולות

ועל מה שקורה כשאלו ואלו נפגשות במעבה היער
וסיליסה היפה, סיפור עם סלווי, אפשר לקרוא ב"רצות עם הזאבים" ק.פ.אסטס, מודן,1997

יי

ילדות טובות, באגדות, הולכות אל היער האפל כדי לפגוש שם בזאב או במכשפה. הפגישה ביער מביאה את התמימות אל סופה. גם וסיליסה היפה והטובה הלכה אל היער להביא ממנו אש במצוות אמה החורגת. בכיס סינרה נשאה בובה שנתנה לה אמה האמיתית על ערש הדווי לפני שמתה.  כל הדרך אל מעבה היער מיששה  וסיליסה את הבובה שבכיס וזו הראתה לה את דרכה.   היד שוסיליסה שולחת אל הבובה שבכיס היא היד ששולחת וסיליסה אל האינסטינקטים הפנימיים שלה ואל מורשת אמה. אלה אמורים להוליך אותה נכון במעבה היער, להראות לה את הדרך ולסייע לה להביא איתה חזרה את האש. האש שתביא עימה וסיליסה בשובה מן היער היא האור אותו הלכה לחפש במצוות אמה החורגת ואחיותיה החורגות. אחיות חורגות חיות בתוכנו. הן החלקים המסוכסכים בתוככי וסיליסה שהצעקות והחיכוכים בינן לבין הילדה הטובה הפנימית מיצרים מתח בלתי נסבל המשגר אותה אל היער. 

ילדות טובות זקוקות להרבה מאוד אומץ כדי לצאת אל היער. למי שהיא אמיצה היער צופן בחובו סיכוי. לסיכוי הזאת קוראים "בבא-יאגא". בבא יאגא היא מכשפה זקנה, איומה, בלה ומתועבת, "אשר טסה בלילה במרכבתה  העשויה עלי ומכתש, ומטשטשת את עקבותיה אחריה במטאטא. היא מתגוררת בלב היער בבקתה קטנטנה העומדת על כרעי תרנגולת, שבה קבועה דלת הנותרת נעלמת מן העין עד אשר נהגה לחש הכשפים. ביתה זעיר עד כדי כך שגופה ממלא את כולו. גדר גינתה עשויה עצמות אדם וגולגלות. היא כחושה, ידיה ורגליה גרומות, והיא נראית כשלד בעל שיניים חדות. מסופר כי היא נוהגת לחטוף (וככל הנראה גם לטרוף) ילדים רכים" (ויקיפדיה)

 מה שהופך את הבבא יאגא לסיכוי עבור וסיליסה היא העובדה שחרף הדימוי הגרוע שיש למכשפה הזקנה, יש לה נטיה לחנוך ילדות טובות. היא מכניסה אותן לביתה ומעבידה אותן בפרך. תוך כדי עבודת פרך ושהייה במחיצת המכשפה, הן לומדות משהו שאפשר ללמוד רק מפי מכשפות מושמצות. המשהו הזה מחזיר אותן חזרה אל שולי היער פחות מושלמות בעיני אחרים אבל שלמות עם עצמן. איך שהן מגיעות לשולי היער, מוארות מכוח השהיה עם המכשפה, יוצא מהן האור ושורף את האחיות החורגות הפנימיות המסכסכות של נפשן פנימה והן יודעות לחיות את עצמן עד עצם היום. 

ברור שהמכשפה לא סובלת ילדות טובות לאמהות טובות. כשוסיליסה היפה מגיעה אל הבית המשוגע של המכשפה, זה שרוקד על כרעי תרנגולת, היא נכנסת לתקופת חניכה מפרכת. היא מטאטאה מכבסת ומבשלת ובוררת פרג מחיטה. הבובה שבכיס, זו תבונת האימהות, עוזרת לה במלאכה אולם כשהיא מזכירה בפני המכשפה את ברכתה של אמא, המכשפה מתחלחלת – ממש ממש אין לה כוח לברכות של אמהות טובות. 

קלריסה פינקולה אסט, בספרה 'רצות עם הזאבים' אומרת על הרתיעה של הבבא יאגא מהברכה של האם: "היאגה אינה נרתעת מעובדת הברכה, אלא כועסת על שהברכה ניתנה מידי אם טובה מידי; האם החביבה, המתוקה, בבת עינה של הנפש. היאגה, הנאמנה לאופייה, לא תרצה להתקרב מדי, או לשהות זמן רב מידי בצד המנחם מדי, העניו מדי של הטבע הנשי. אף שהיאגה יכולה להפיח רוח חיים בעכבר בן יומו ברוך אין סופי, היא מעדיפה לא לשהות זמן רב מידי בקרבת מתיקות וחביבות. את המאפיין הזה היא משאירה לנפש האישית. במובן זה ניתן לומר עליה שהיא חכמה דיה להישאר בשטחה היא. ושטחה הוא תחתיות הנפש. נחלתה של האם הטובה מידי היא העולם העליון. ואף שהמתיקות יכולה להשתלב בפראי , הפראי אינו יכול להשתלב לאורך זמן במתיקות".  

אם נקרא נכון את מה שפינקולה רוצה להגיד נבין שיש סתירה בין המונח "ילדות טובות" לבין המונח "נשיות פראית". למה? למה ילדות טובות לא יכולות להיות נשים פראיות? כי ילדה טובה היא ילדה שמתנהגת יפה, עונה לציפיות, מקשיבה לצורכי הזולת מטפלת ומעניקה מזמנה ומעצמה לצרכי הסביבה, מרצה את הסובבים אותה ומונחית מבחוץ. ומה עם זאת הפראית – הפראית קשובה לעצמה פנימה, חיה את האינסטינקטים את הידיעה האינטואיטיבית שלה ומשם היא בוחרת, מהבטן. והרי לכן סתירה. איך תהיה הילדה הטובה נאמנה לתחושות הבטן שלה? איך תדע להקשיב להם, אם היא מונחית על ידי קולות מבחוץ?  

ילדות טובות ששוגרו אל היער יש להן משימה. הן יוצאות ללמוד את רחשי ליבן. בחיים המודרניים היער ברוב המקרים אינו יער ולא דובים. בחיים המודרניים היער הוא מסע אל מחוזות של חוסר ודאות, הליכה אחר רחשי הלב, אחרי קולות פנימיים עמומים וכמעט לא מורגשים המגיעים מבפנים, ולעיתים מצליחים להישמע גם מבעד לציווים החיצוניים שלהם ילדות טובות כל-כך מורגלות להקשיב.  

המכשפה הזקנה במעבה היער היא אישה שחיה את חייה האינסטינקטואליים והיא קשובה ועצמה ולטבעה הפראי ולא לציווים חברתיים. אישה כזו מפחידה כל כך את התרבות האנושית עד שזו הפכה אותה למכשפה איומה ומכוערת. אם ילדות רבות ילכו ליער ללמוד להקשיב לתחושות הבטן שלהן ולפעול על פיהן בעוצמה לאחר שובן מתהליך החניכה אצל המכשפה – ילכו וירבו הנשים שאינן מצייתות, נשים סרבניות, שלא ירצו לשחק את כללי המשחק של הפטריארכלי. סיבה חשובה מספיק כדי להפחיד אותן מיערות זאבים ומכשפות. 

לא נותר לי אלא לסכם.
אעזר במלותיה של ענבל פרלמוטר מכשפת המכשפות: 
 תן מילל בערפל, ערפד מקלל.
תריסר מכשפות סגולות
מרשרשות בחלונות ביתי.
באנה נשים בתולות
ותהזו איתי חלום אמיתי.