חשה את האור נופל עליה

וירגיניה וולף כותבת ב"חדר משלך" על מרי קריימקייל שכותבת
על ידידותן של קלואי ושל אוליביה ו….מתרגשת
וירג'יניה וולף, חדר משלך, ידיעות אחרונות- חמד, 2004 

פתחתי את השנה החדשה במועדון הקריאה בשני קטעים מספרה של וירגיניה וולף "חדר משלך". כמעט באופן אינטואיטיבי בחרתי למועדון הקריאה הלסבו-פמי-ניסטי ספר העוסק בספרות הנכתבת על ידי נשים, או בשאלה היכן היא, ולמה היא לא. כי לפחות לאורך ההיסטוריה, עד למהפכה הפמיניסטית, נשים כתבו מעט מאוד.

 "שהרי זו תעלומה בלתי פתורה, מדוע בתקופה שבה כל גבר שני, כך נראה, היה מסוגל לכתוב פזמון או סונטה, לא נכתבה אפילו מילה בידי אישה", כותבת וולף על אנגליה האליזבתנית בספר שהוא סיכום דברים שנשאה בשתי הרצאות בפני נשים בקמבריג'.  וולף מתפלמסת עם פרופ' דמיוני בשם פרופ' פון איקס שמנסח במשנתו את "נחיתותו השכלית, המוסרית והגופנית של המין הנשי" (נו, חידה! איזה שמות של פרופסורים אפשר לשבץ כדי לתת ערך אמיתי ל-פון איקס?) וטוענת כי שני תנאים היו מאפשרים לאישה להשתוות עם היצירתיות הגברית הם: חדר משלהן וחמש מאות שטרלינג קצבה שנתית למחיה.  

שמונים שנים עברו מאז פורסם הספר (1929). כיום, ספרות הנכתבת על ידי נשים ממלאה את המדפים ועדיין המאבק הפמיניסטי למרחב פרטי ולשוויון כלכלי אקטואלי ובעל משמעות. 

בתיאור בלתי נשכח, בודה וולף, אחות "מוכשרת להפליא נקרא לה ג'ודית" לשיקספיר ומתארת את הקורות אותה, כאשר היא מבקשת לה חיי יצירה כשל אחיה. בסיכומו של התיאור מסכימה וולף כי האפשרות שאישה תתחרה בגאוניותו של שקספיר, בתקופתו, אכן אינה אפשרית. "כאשר אנו קוראים על מכשפה שהוטבעה בנהר, על אישה ששדים שכנו בגופה, על ידעונית שמכרה עשבי מרפא, או אפילו על גבר ברוך כשרונות שהיתה לו אם, יתכן שאנו עולים על עקבותיה של סופרת אבודה, של משוררת שדוכאה, איזו גין אוסטין אילמת ואלמונית, איזו אמילי ברונטה שיצאה לשדה הבר וירתה בעצמה או שוטטה בדרכים כשפניה מתעוותות מטרוף העינויים שגזר עליה כשרונה".

יש חלק ביצירה הזו שמדבר אלי מאוד. הוא מתאים במיוחד לפוסט הפותח בלוג העוסק בפרשנות אישית וחוויתית של טקסטים: וולף ממשיכה לתאר את מהלך  ההיסטוריה ואת תפקיד הנשים בספרות ומגיעה עד לימיה היא. כמובן שמצאי הספרים הנכתבים על ידי נשים גדל ומתרחב והיא מוצאת כמות רבה יותר של ספרים בני ימיה. היא מתעכבת על ספר ששמו 'הרפתקאות החיים' שכתבה אחת, מרי קריימקל שמה. בתחילת דבריה בודקת וולף את מבנה המשפט של קריימקל במבט בוחן, ביקורתי וענייני ואז, לפתע, הענייניות האקדמית שלה הופכת  את גוונה, קולה של וולף משתנה והיא כותבת: "הפכתי את הדף וקראתי…אני מצטערת לקטוע כאן את הדברים, האם יש גברים בקהל? האם אתן מבטיחות לי (כך היא פונה אל קהל הנשים המאזינות לה בהרצאה) שמאחורי הוילון האדום לא מסתתר צ'רלס בירון? אתן בטוחות שכולנו כאן נשים? אם כך אגלה לכן כי המילים הבאות שקראתי היו אלה – 'קלואי חיבבה את אוליביה'…אל תתחלחלו אל תסמיקו, בוא נודה ביננו לבין עצמנו כי דברים כאלה קורים. לפעמים אישה מעוררת חיבה באשה אחרת". 

תרשו לי לנחש את הסיפור שמאחורי הסיפור:  הספר "חדר משלך" התפרסם בשנת 1929 כאשר וולף היתה בת 47.  שנה לפני כן פרסמה וירגניה את הספר "אורלנדו" המתאר את דמותו של אציל צעיר ואנדרוגיני, שאת ההשראה לעיצוב דמותו קיבלה מדמותה של הסופרת  ויטה סקאוויל-וסט אותה פגשה בהיותה בת 40. השתיים היו נאהבות. מכתביהן והביוגרפיות של השתיים מעידים על עוצמת הרגשות שעברו בינהן ועל האהבה.  אני יכולה לנחש מה קרה לורגיניה כשחשה שהיא מתאהבת בויטה. כאישה של מילים היא הלכה אל הספרים וחיפשה בהם סיפורים שיאשרו לה את החווית ההתאהבות. חיפשה שירים, חיפשה תיאורים, חיפשה מילים. מתוך שאני יודעת כמה מעט אפשר למצוא היום בנושא, אני מתארת לעצמי כמה מעט אפשר היה למצוא בזמנה של וולף, ואיזו שמחה תקפה אותה כאשר מצאה רמז, זעיר ככל שהיה לגלי הרגש שהסעירה בה אהבתה. 

מי מאתנו, כשהתאהב לא חיפש שיר שיגיד את רגשותיו? כמה שירי אהבה נכתבו על אהבה הטרוסקסואלית?! תלי תלים של שירים, המונים. כמה שירים לעומת זאת אפשר למצוא על אהבת נשים? אני זוכרת תוכנית טלוויזיה מלפני שנים רבות, על שפת הכינרת, מחווה לכינרת, שירים שונים בביצועים שונים. לפתע עלתה על הבמה להקת הרוק הנשית "המכשפות" וביצעה את "יפה את בלב כינרת, הלב ילחש לך, אהובה" בביצוע רוקיסטי לסבי קשוח, ששם על פני הקרואים ועל פני נעמי שמר שהנחתה –  חיוך של מבוכה. איך ניתר לבי. 

כן, היא בטח קראה את סאפפו. אבל הנה, באמצע המחקר על ספרות נשים היא פוגשת טקסט עם רמז וכותבת "קלואי פשוט מחבבת את אוליביה, אולי בפעם הראשונה בתולדות הספרות".  ואז מפרטת וולף את הרעיון החשוב הזה, את העובדה הכה מדהימה הזו ואם זאת כה ידועה, שנשים, לאורך ההיסטוריה הופיעו בספרות שנכתבה על ידי גברים, רק בהקשר של יחסיהן עם גברים ולא בשום ממד אחר. במיוחד לא בהקשר של יחסיהן עם נשים אחרות. כמה נפח מממדי הנשיות הוחסר בספרות לאורך היסטוריה בשל עובדה זו. ממש כאלו בהקבלה, היו הגברים המתוארים בספרות רק כבעלים ומאהבים ולא כלוחמים, ממציאים, מורים, חברים, אחים לנשק ועוד ועוד תפקידים ואופנים.    

ואז כותבת וירגיניה את המילים המרגשות האלו: "אם קלואי מחבבת את אוליביה ומרי קרימקל יודעת כיצד לבטא את החיבה בינהן, הרי היא מדליקה לפיד בחשכת חלל עצום ממדים שאיש עדיין לא ביקר בו". וכמה שורות אחר כל היא ממשיכה ואומרת: "בגלל ההרגל הנורא להסתיר ולדכא תמיד, הנשים חושדות כל-כך בהתעניינות שאין מאחוריה מניע מוגדר, עד שהן עוצרות את עצמן בשניה שבה מופנה לעברן מבט בוחן. הדרך היחידה לעשות זאת , פניתי למרי קריממיקל כאילו נכחה בחדר, היא לדבר על משהו אחר, לא להתיק את המבט מן החלון, וכך לרשום , בקצרנות ובלי פנקס במילים שהברותיהן טרם נהגו עדיין, מה קורה כאשר אוליביה – אותו יצור שנחבא במשך מיליוני שנים מתחת לצלו של הסלע – חשה את האור נופל עליה ורואה כיצד מושט לעברה מזון חדש ומסקרן – ידע, הרפתקאה, אמנות". 

האור נופל עליה. זרקור מאיר לרגע על זו שאינה רגילה לזכות בתשומת הלב, כל המבטים כל הקהל כל הקוראים יכולים לראות אותה, כל פרט ממנה וכל תנועה. ואפשר לראות בעזרת הטקסט מיהי זו ומה היא מרגישה ובאלו מילים היא תבחר להגיד את זה. ובאיזו שפה חדשה היא תבחר לחבר את, לנסח את חווית עולמה הייחודית, שעד היום היתה בנויה משברי מילים של שפה גברית שצריכה היתה לעבור התאמות כדי לבטא את חוויה שלה שאישה  שהיא אחרת. שהיא האחרת. זוהי אכן ההרפתקאה שמועדון הקריאה 'משקפי קריאה סגולים' יוצא אליה. 

לקוראות אנגלית שוטפת  – כמעט כל כתבי וולף – לקריאה באינטרנט לחצי כאן!